טיפים ומאמרים

מה קורה לנו כשאנחנו מתחילים תפקיד חדש בעבודה חדשה ואנחנו מגיעים ללא ידע ומי שאחראי להכשיר אותנו, לא בדיוק עושה את זה (בלשון המעטה)?

אנחנו אמורים להחליף מישהו שלא ממש רצה ללכת והוא בדרך מתוחכמת מכוון להכשיל כל מחליף ואותנו כמובן. הוא רוצה שאחרי לכתו יגידו "וואו איך הכל תקוע!, אין לו תחליף! איך לא הערכנו אותו מספיק! וכדומה.

ואני העובד החדש תלוי באחד כזה ואפילו לא יכול לזהות איפה הכשלים והזיופים בתהליך העברת הידע. אני אמור להוכיח את עצמי, לשאול שאלות חכמות ולתת תפוקה, כל העיניים נשואות אלי והלחץ הולך וגובר.

מתאמנת שלי הגיעה אלי עם לחץ נפשי וקושי גדול להתמודד בסיטואציה הזו בחברה גלובלית מבוקשת (נחשבת מאד בשוק העולמי). הלחץ שלה התעצם לאור העובדה שהתקבלה לחברה לאחר שעברה תהליך סינון קשה וארוך: 9 ראיונות ו 5 מבחנים שונים. היא הגיעה עם מוטיבציה מאד גבוהה. אך המציאות אליה נקלעה הייתה מאד קשה עבורה והפער בין הציפיה למציאות היה כואב ומפחיד עבורה. החשש שלה שיתאכזבו ממנה ושיאמרו לה שהיא נכשלה בתפקידה היה כל כך עוצמתי שהיא הייתה על סף קריסה נפשית.

סטטיסטיקות בעולם מראות שרוב העובדים הנושרים\עוזבים בארגונים הם דווקא העובדים החדשים שנמצאים בשנה הראשונה לתפקידם בחברה. ואכן רוב האנשים לא צולחים סיטואציה כזו. גם לאור העובדה שמתפתחת טינה וקל מאד להכניס את העובד החדש לתבנית של "לא מתאים לתפקיד" וכדומה. אז איך בכל זאת מתמודדים וצולחים מצב זה?

בשבוע שעבר דיברתי על שלבים שאותם עובר המתאמן בהתמודדות באירוע שמסעיר אותו. היום אדבר על השלב הראשון שנקרא "המתנה שבהמתנה".

בשלב הזה ממתינים, נושמים עמוק ונוקטים "מידת רוחק". אני מתמקד בי ובסערה שפוקדת אותי. אשאל את עצמי "מה חסר להשלמתי ברגע זה?" אולי אני צריך לנשום עמוק כי חסר לי אוויר. אני עייף\צמא\זקוק למרחב. אני מזהה כי אני נתון בסערה ואני כרגע מגיש עזרה ראשונה לעצמי. לא קופץ למסקנות, לא מחליט החלטות וגם לא נותן לפה שלי לומר שום דבר. אני פשוט ממתין. ומהי המתנה שבהמתנה הזו? את זה נבין דרך ההסבר על השלב הבא בו אתמקד בשבוע הבא.

ובינתיים אאחל לכולנו שבת טובה, בשורות טובות ו'היו טובים לקיומכם'.

באהבה רבה,

אביבה.

פנתה אלי מתאמנת בבקשה לסייע לה לפתח חוסן נפשי, היא מוצאת את עצמה נפגעת שוב ושוב מהאנשים הסובבים אותה גם מאלה הקרובים לה ביותר. אני בתור אדם רגיש מאד יכולה להעיד כי אנשים רגישים קיבלו מתנה מאד גדולה אך 'אליה וקוץ בה', כלומר, הצד השני של אותו מטבע יכול להיות מאד כואב. האנשים הרגישים פגיעים יותר למילים ולהתנהגויות של אחרים. הם נזהרים לא לפגוע באחר ויש להם סנסורים מפותחים מאד, הם רואים וקולטים הרבה יותר מהממוצע ועם זאת גם חווים פגיעות רבות כשברוב המקרים לא הייתה שום כוונת פגיעה מאחורי הדברים.

אז מי מנהל אותנו? הלב או השכל\המחשבה? או הכליות (שהם היצרים שלנו)?

השבוע בשיעור ימימה הנפלא עם המורה המדהימה שלנו, מיריי גבעון למדנו את משחק המילים:

למך - לב מוביל מחשבה וכליות, כלומר הפגיעות שלנו מובילה.

כלם - כליות מובילות לב ומחשבה, כלומר היצרים שלנו מובילים.

מלך - מחשבה מובילה לב וכליות. כשהשכל\ההכרה מובילים אז אנחנו מלך\מלכה.

ואכן ישנם כלים אימוניים נפלאים מעולם ה NLP ומעולם החשיבה ההכרתית שמסייעים לנו להעצים את ההובלה של ההכרה ולצמצם את פגיעות הלב ושליטת היצרים.

ככל שהתקדמנו באימון ראינו שינוי מדהים שהוביל את המתאמנת החרוצה להצלחה בתחומים רבים:

☑️הקשר עם בעלה הפך להיות יותר אוהב ותומך.

☑️ קשרים בעבודה השתפרו וגם מול המנהל שלה - מה שהוביל גם לקידום בעבודה.

☑️שלא לדבר על השקט הנפשי שהשתפר לאין ערוך.

אך המלאכה אף פעם לא נגמרת וכמו שריר שחייב תחזוקה ואימונים לאורך זמן, כדי להחזיק בתוצאות צריך להמשיך ולעשות את המלאכות כפי שחז"ל כבר אמרו לפני ולפנים: "לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להבטל ממנה".

בברכת שבת שלום, שבת של מנוחה ושקט נפשי 😍😘🙏

אביבה.

חברות רציניות מבצעות מחקרים רציניים כדי לבדוק את המוצרים שלהם וההשפעות השונות על לקוחותיהם. המחקר שלהם לא מסתיים אף פעם. למשל: חברה רצינית המייצרת תוסף תזונה חשוב, תאמץ לעצמה קבוצת ביקורת אשר תיבדק שנה אחר שנה שוב ושוב. כיצד השפיע התוסף על אנשים הנוטלים אותו במשך שנה, שנתיים, שלוש וכן הלאה. ומה ההבדל בין ההשפעה של התוסף על בני 30, 40, 50, 60 וכן הלאה ועוד כהנה וכהנה שאלות ובדיקות.

האם אנחנו עוצרים לבדוק את עצמנו בשאלה: כיצד אני מתמודדת עם קושי רגשי, או עם משבר? כיצד הגבתי כשהייתי בת 20, 30, 40, 50 וכן הלאה? האם התגובה שלי השתנתה? האם אני ממשיכ\ה באותו הרגל של הסתגרות? (למשל)

הבה ונתבונן בדוגמא מהחיים: חברה\בן משפחה\בן זוג אמר משהו שפגע בי פגיעה כואבת.

בגיל 20 - נעלבתי, הסתגרתי, לא דיברתי איתו על זה והתרחקתי.

בגיל 30 - נעלבתי הסתגרתי, לא דיברתי איתו, הענשתי אותו בקרירות וחוסר פירגון.

בגיל 40 - הגבתי אחרת?

כמה אנשים מחקתי מהחיים שלי כתוצאה מהפגיעות הזו?

כדור הארץ ממשיך להסתובב והזמן רק מתקדם, מה התקדם אצלי? איך אני מתמודדת עם פגיעות רגשית עכשיו כשאני 10-20-30 שנה יותר בוגרת. משהו השתנה אצלי? למדתי משהו חדש?

אם התשובות לשאלות האלה יובילו אתכם למסקנה כי אין שינוי מהותי זה אומר שיש כאן 'אחיזות'. אחיזה במשהו שגורם לנו להישאר תקועים ולא להתקדם עם הזמן. אותן אחיזות הן תבניות במוח שלנו, אמונות שתוקעות אותנו. ביום שבו נהיה אמצים מספיק לוותר על התבניות\האחיזות הללו, משהו טוב יתחיל לקרות. זה יזיז אותנו ללא ספק ויביא לנו שיפור משמעותי באיכות החיים.

מאחלת לכולנו התקדמות ושיפור באיכות החיים.

גמר חתימה טובה וצום קל 🙏😍.

באהבה רבה,

אביבה.

כשאנחנו מגיעים שוב ושוב לאותה התשובה ולאותה התחושה כי "הטובים תפוסים", "אין לי מזל...", "שוק בשר...",

דייט ועוד דייט ועוד דייט...

"רעלת" קפה,

עייפות וחוסר חשק...

כל הללו מעידים חד משמעית שמסלול החיפוש שלנו לא נכון עבורנו.

הדרך שבה אנו פועלים לא מביאה את התוצאה הרצויה. נ ק ו ד ה.

☀️ בחיפוש של בן זוג לחיים יש כמה חוקים פשוטים מנדטוריים, חוקי חובה. למשל:

1.  ניתן לזהות עם מי לא הולכים לדייט כבר בשלב קריאת פרופיל או מצפייה בתמונות באינטרנט/אינסטגרם/פייסבוק/אתרי היכרויות.

2.  מה שאנחנו כותבים/מציינים על עצמנו מושך סוג מסוים של אנשים.

3. התמונות שנציג גם הן ימשכו אלינו סוג מסוים של אנשים.

4. דייטים - כמה זמן ימשך הדייט? איפה? מתי? ועוד...

5. הנוכחות שלנו - איך אנחנו נראים בעיני האחר? מה אנחנו משדרים?

ועוד לא מספר מבוטל של גורמים אשר מצטרפים לכדי תמונה שלימה...

אימון לזוגיות יכוון אותך לשביל הנכון, אל המקום שבו תהיי/ה שמח ונרגש, מלא אנרגיות שימשכו אליך את האדם הנכון והמדויק עבורך.

לפרטים: 052-6148750.

- מי קהל היעד?

- מה יהיה הפתיח?

- איך את/ה מרתק את השומעים שיהיו איתך ולא עם הסלולארי שלהם?

- מה את/ה רוצה להשיג? ואיך אתה יודע אם השגת?

- מה יהיה ה flow-הסדר, הזרימה?

- האם המסרים המרכזיים שזורים נכון? האם הם ברורים וחדים?

- את/ה תותח/ית, האם את/ה מצליח/ה להעביר את המסר בענווה ובשקט מקצועי ואלגנטי?

- איך לסיים ולהשאיר חותם ברור ועוצמתי?

זאת ועוד באימון ממוקד שיקפיץ אותך קדימה...

לפרטים: אביבה צעדה 052-6148750.

במסגרת הטיפים בתחום הכלכלי אני רוצה להוסיף טיפ חשוב נוסף:

אמרנו שלפני שמתכננים היערכות כלכלית, עושים קודם כל "חקר מצב קיים". בחקר מצב קיים בודק את כל האספקטים בניהול הבית והוא דורש מאיתנו לחקור ולחפש ולנבור בניירת ובחשבונות שלנו. אבל, זה בהחלט משתלם כי עושים זאת פעם אחת לכמה שנים טובות. למשל:

• אילו ביטוחים יש לכם? ביטוח בריאות, סיעודי, דירה (מבנה, תכולה), ביטוחי רכבים 

• כמה כסף אתם מוציאים על מצרכי אוכל וזה לעיתים לא פשוט במיוחד אם הקניות שלנו לא נגמרות בסופר אלא מתפרסות על עוד כמה חנויות כמו אטליז, חנות דגים, מאפיות, חנות תבלינים, ועוד. 

• מה גובה החשבונות שלכם (חשמל, גז, ארנונה, וועד, מים) ?

• אילו חסכונות\קופות גמל\קרנות יש לכם? אולי מפוזרות לכם כמה קרנות שאתם לא יודעים עליהם בכלל?

ויש עוד לא מעט אספקטים...

המחקר הזה מתחיל בשאלון נפלא אותו אני והמתאמנים ממלאים לפני הירידה לפרטים.

מי שרוצה להתחיל בתהליך כזה צריך להתחיל לאסוף מסמכים. וזה הטיפ שלי:

קחו קלסר רחב עם חוצצים ותתחילו לאסוף את כל המסמכים הנדרשים. הפרידו בין הנושאים השונים בחוצצים.

השאלון ישלח למי שכתב לי כפי שהבטחתי. לפני שתקבלו את השאלון התחילו במשימת האיסוף.

אז יאללה רוצו לקנות קלסר משובח וצבעוני ובהצלחה במלאכה.

מעבר לזה שהיום יום ראשון, יום שלא קל להתניע בו, היום רבים מאיתנו צמים את צום י"ז בתמוז. יום קשה שבו עם ישראל סבל חרפת רעב והתעללות קשה מצד הרומאים. דמיינו לעצמכם שצבא זר מהשתלט על מדינת ישראל והוא מציב צלב הקרס גדול לראווה בתוך מליאת הכנסת . זה רק אחד מהדברים הנוראים שחווינו. המצב הלך והחמיר עד לחורבן הנורא שהיה בתשעה באב.

אנחנו חלק מרקמה אנושית אחת, כולנו מושפעים מהכלל וכל אחד מאיתנו משפיע על הכלל (דו כיווני). מה עושים ביום כזה? איך עוברים\מתמודדים נכון ביום שכזה? יש לי כמה עצות שאני מיישמת בעצמי ושמחה לשתף אתכם:

1. מותר לנו, זה טבעי שיש לנו ימים כאלה. קבלו את זה. אל תנסו להילחם בזה. תעשו פחות, תנוחו יותר. אהבו את עצמכם, תתפללו על עצמכם, על עם ישראל. הדליקו נר.
2. כשאנחנו בפחות עשייה, יש לנו יותר זמן לחשוב ולחלום. זה הזמן לאפשר לעצמנו לחלום על עתיד טוב יותר, על משהו חדש שהייתי רוצה שיקרה בחיים שלי. משהו שישמח אותי, שיקדם אותי. לחלום זה דבר נפלא - כל ההצלחות מתחילות בחלום. תנו למשהו חדש להיכנס.
3. רשמו לפניכם מה הייתם רוצים לקדם מחר. רשימה של מה אני הולך לעשות מחר, מה הכי דחוף\חשוב ואיך אני מארגן את היום שלי לכך. זה מרגיע ומשדר לנו מסר, אני לא מתעלם\דוחה, אני הולך לעשות את זה, אני מתכנן את זה ומניסיון כשמתכננים הדברים ירוצו ותספיקו הרבה יותר ממה שחשבתם מלכתחילה.

אוהבת אתכם ומאחלת לנו ולעם ישראל "מי יתן ויבואו עלינו בריאות וברכה, אחדות ואחווה ושנזכה לאהבת חינם איש את רעהו ולשלום בכל מחוזותינו".

הזמן עף לנו...מי היה מאמין שאוטוטו ראש השנה.

גיליתי שלתקופת חגי ראש השנה יש קסם מיוחד. קסם מדהים שעובד, זו תקופה שבה נפתחים שערי שמיים, שעת רצון. זה התחיל בשנים קודמות כשהתחלתי לחלום לעצמי ושאלתי את עצמי "מה אני רוצה שיקרה בשנה הבאה?"

חלמתי למצוא בן זוג טוב שיתאים לי (הייתי גרושה במשך הרבה שנים), בית משופץ מהיסוד בסגנון כפרי, הסבה מקצועית, טיול גדול לארה"ב, ועוד...

תתפלאו לשמוע, כל החלומות שחלמתי לפני ראש השנה התגשמו. ממש כמו שאתם שומעים.

אז איך הקסם הזה עובד?

1. תתחילו לחלום, לפנטז ולחייך לעצמכם - זה לא עולה כסף, אז למה לא? שאלו את עצמכם "מה אני רוצה שיקרה בשנה הקרובה?
2. קחו מחברת ליד המיטה, רשמו בה את רשימת החלומות שלכם. תהיו ממוקדים, הרשימה צריכה להיות מציאותית.
3. לכל מטרה\חלום הקדישו דף במחברת והתחילו לתאר פרטים, למשל: אני רוצה לחסוך השנה. כמה אני רוצה לחסוך בסה"כ (בסיכום השנתי)? כמה אני רוצה לחסוך כל חודש?
4. השקיעו בצד הפרקטיקה\המעשה - עשו כמה צעדים פרקטיים שיקדמו אתכם למטרה. מה אני צריך לעשות שיקדם את המטרה, לפתוח תוכנית חיסכון למשל. לצמצם עלויות...תמיד יש מה לעשות.
5. לפני השינה - עברו על המטרות, דמיינו שהן קורות, איך זה יראה? מה תהיה תמונת ההצלחה? מה תראו\תרגישו\תשמעו מסביב כשזה יקרה? וחייכו הרבה. תראו את עצמכם בדמיון כבר שם.

חברי היקרים - זה עובד! אתם תראו שאט אט אתם תתחילו להגשים וכל הצלחה קטנה תגרום לכם לזוז, לעשות, וזה יוביל להצלחה גדולה יותר. וכך הלאה - מניסיון אישי, החלומות אף פעם לא נגמרים 🤪.

ולחולמים - אשמח אם תשתפו בחלומות שלכם, אשמח לתת טיפים לחולמים האמיצים.

באהבה רבה,

אביבה.

כולנו לצערנו ערים לעובדה שמספר מקרי הגירושין עלה משמעותית בעשור האחרון. לא אחת מגיעים אלי מתאמנים עם כאב וייאוש בעיניים כשהם בטוחים שהם איבדו את החיבור לבן\בת הזוג, הקשר אבוד ואין מנוס מפירוק המשפחה. הסיפורים אכן כואבים וכהשיח ממוקד בכאב, נראה על פניו כי הגענו למבוי סתום. ואכן ככל שנדבר על המחלוקות, השוני, הכעסים והאכזבות, הקרע הזה ילך ויעמיק. מחקרי מוח מראים בבהירות את ההשפעה של ההתעסקות בצד הזה של הקושי. זה סולל אצלינו במוח שבילים עמוקים של כאב וייאוש, הופך אותנו לביקורתיים יותר, כואבים יותר ומרוחקים. כשאנחנו מתחילים לקלף את השכבות ומצליחים להתחבר לרגעים היפים שהיו, לתכונות הטובות של בן הזוג ולכל הדברים היפים שבנינו ביחד, השיח הזה באופן מפתיע סולל שבילים חדשים וסינפסות חדשות במוח ומשהו טוב מתחיל לקרות.

ניתן לומר זאת גם על הקשר עם הילדים שלנו, ככל שנבקר אותם יותר, נדבר על ה-אין ונתמקד במחלוקות - זה יעמיק את הריחוק. לעומת זאת, הורים שלמדו להעצים את הילד, לשבח אותו על כל דבר טוב וכשיש להם ביקורת הם נזהרים מאד לבטא אותה בדרך חיובית ומעצימה, "מרוויחים" את הילד ובגדול.

אם אנחנו לומדים לעשות זאת מול ילדינו, בן הזוג שלנו, השכנים, החברים בעבודה... המעגלים הולכים ומתרחבים. הפלא ופלא משהו טוב מתחיל לקרות, והטוב הזה מתפשט ומתרחב.

על בשרי אני למדתי ועדיין לומדת את השיעור הזה והוא נחלת כולנו. אני עדיין מתרגלת, לעיתים מועדת אבל הכי חשוב, קמה, מתיישרת וחוזרת לשביל בחזרה.

בימים סוערים אלה אני רוצה לאחל לעם ישראל שנדע לדבר ולהעמיק את המשותף, החיובי, שנתבונן במדינה היפה שהקמנו, מדינה מתקדמת בכל התחומים ויש לנו במה להתגאות. כולנו עם אחד, והשוני שבינינו יוצר את התמונה הצבעונית היפהפייה של כולנו.

תקופת החגים מצד אחד מבורכת ויש בה שמחה, אוכל טוב, חופש אך מי כמונו יודע כי הקירבה הרבה של בני המשפחה מעוררת לא מעט מתחים, מחלוקות וכאבי לב לא קטנים.

אלה הנמנעים ממפגש משפחתי יחוו בדידות קשה ואלה שכן נפגשים יחוו לעיתים מריבות פגיעות וכעסים. עקרת בית חכמה אמרה לי פעם: מי שמבשל חוטף כוויות פה ושם, אבל נהנה מאוכל טוב, ריח של בישולים וחמימות של בית, לא?

העולם הזה הוא מסדרון ארוך של שיעורים ותיקונים. התיקונים יקרו רק אם נממש מערכות יחסים במלואן, זוגיות, ילדים, אחים, הורים, מעגלים משפחתיים, חברים שכנים, קולגות בעבודה, בוס\מנהל ועוד. לברוח ממערכות יחסים משמעה בדידות איומה ותקיעות אישית.

האם יש דרך טובה יותר להתמודד בתוך מערכות יחסים? האם אני יכול להגיב אחרת ממפגש למפגש? להפגע פחות? להגיב נכון יותר? לפגוע פחות? קוראים לזה לצמוח ולגדול. איך עושים את זה?

מפתחים שרירי נפש חדשים, זו עבודה קשה אבל היא אפשרית. יש כלים לכך, תרגילים מיועדים, ממש חדר כושר לשרירי הנפש. כלים מעולם החשיבה ההכרתית (שיטת ימימה אביטל ז"ל), עולם ה NLP ועוד.

באימון של אישה רגישה ופגיעה מאד הצלחנו להגיע להישג מרשים ביותר. בסדרת החגים הארוכה הזו היא כתבה לי (הסכימה שאצטט אותה בעילום שם) "אביבה יקרה, בראש השנה הזה נולד אצלי שריר חדש, שריר נפש שבזכותו יכולתי לשמוע את הילדים מתחצפים ומתלוננים ולהגיב אחרת. בעבר הגענו לפיצוץ ואווירת שולחן החג נהרסה, זה קרה לא מעט. בזכות שריר הנפש החדש הצלחתי לנשום, לעצור ולהימנע מתגובה שתעורר מריבה. ועוד יותר מכך, היו פעמים בהן הצלחתי להגיב בהומור וכל הילדים צחקו בשולחן והאווירה הייתה נפלאה. בלב שלי הרגשתי שאני בוכה, נעלבת ולמרות זאת הצלחתי להגיב אחרת. מפעם לפעם השריר הזה התחזק, אני כבר לא נפגעת באותה עוצמה ולא באותה תדירות. מבחינתי, זו ממש לידה, אני מרגישה שהתחדשתי השנה".

מזל טוב לשריר הנפש החדש, מאחלת לכולנו לידות שכאלה שיובילו לשמחה, קלילות ושחרור.

יש לך סיבה טובה לכך, וחכמים מאתנו כבר אמרו כי "קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף", יש לך את כל הסיבות להתלונן שקשה, אֲבָל! עם אֲבָל גדול!

מציאת בן זוג היא משימה מורכבת אך רבים מאתנו משום מה ניגשים למשימה הזו עם ציפייה שדברים יקרו, יגיעו אליהם, שמדובר במזל, בעיתוי ועוד כהנה וכהנה תירוצים.

שמעתי לא אחת את התירוץ "הטובים כבר תפוסים" - ואכן מחשבה כזו גורמת לנו לזמן אלינו את הפחות טובים כי הטובים כבר תפוסים...

כשאנחנו רוצים ללמוד מקצוע אנחנו משקיעים בפרויקט הזה כמה שנים טובות, נכון?

1. מחפשים מה מתאים לנו ואיזה מקצוע ללמוד.
2. עושים הכנות, קורס פסיכומטרי, פסיכומטרי, מכינות, השלמת בגרויות וכל שיידרש בלי לפספס אף פסיק.
3. נחפש מקום לימודים ונחרוש כמה אוניברסיטאות\מכללות\מוסדות לימוד ונשלח מועמדות, נבדוק, נשווה, נתייעץ.
4. נירשם ללימודים, נשלם הרבה כספים ותשלומים, נתכונן, נקנה ציוד, ספרים, וכל שיידרש.
5. נלמד במשך כמה שנים, ונשקיע בבחינות, בציונים ונתמקד מאד כדי להצליח.

ולבסוף נחכה עוד שנה לקבלת התעודה וכל המאמצים הללו רק בשביל לימודים ועוד לא התחלנו להתפרנס מהמקצוע בתקווה שההשקעה תשתלם במהירה.

ועבור זוגיות מה אנחנו עושים?

איך אנחנו מתכוננים אליה?

איך אנחנו מחפשים?

כמה ואיפה אנחנו מחפשים?

איך אנחנו מתמקדים ומתייעלים?

כמה אנחנו משקיעים בללמוד מהעבר כדי להתקדם ולא ליפול באותם בורות שכבר נפלנו בהם?

עם איזו אנרגיה אנחנו מגיעים לדייט?

מה קורה לנו אחרי כישלון? אנחנו באים עם הייאוש לדייט הבא?

ועד שסוף סוף מצאנו מישהו שיכול להתאים לנו,

האם למדנו איפשהוא איך להיות בן זוג? האם ניסינו ללמוד קצת על עצמינו והתגובות שלנו בזוגיות לפני שאנחנו מאשימים את בן הזוג?

האם אנחנו מוכנים להשקיע בקשר שהוא מורכב או שאנחנו מצפים שהדברים פשוט יקרו מעצמם? יזרמו...בעָגָה של ה"זורמים"

ומה קורה לנו כשמתעורר קושי, האם אנחנו מפרשים את זה כסימן לאי התאמה או שזה מהווה אתגר עבורנו להתאמץ, להשקיע, להבין, להתייעץ, ללמוד ולהתפתח?

הדברים מוקדשים לכל המיואשים בחיפוש אחר זוגיות ראשונה או שניה, או שלישית...

באהבה רבה,

אביבה צעדה - מאמנת אישית.